חוזה הוצא לאור- הערות

בפעם הראשונה שקראתי חוזה שנשלח אלי מהוצאה לאור בישראל התפלאתי עד כמה החוזה, כבר בטיוטה, הוא ברור והוגן. לא שלא היו לי הערות, הרי הרקע שלי גורם לי (לפעמים זה ממש מעיק ולפעמים זה די מבדח) לראות מיד פגמים, טעויות דפוס, או נכלוליות קטנות- אבל החוזה הראשון שקראתי היה ממש בסדר. קצת גיהוץ בנושא הגדרת הזכויות, כמה הערות "עורכדיניות" בעניין שיפוי ואחריות, כל ההערות התקבלו מהר, וזהו. היה כמובן דיון קצר בעניין גובה תמלוגים ומספר העותקים שאקבל מההוצאה בחינם, אבל גם זה חלף ביעף.

אחר כך אמרה לי מי שאמרה, סופרת ידועה (השם שמור) שפשוט התמזל מזלי להתחיל עם הוצאה לאור בין ההוגנות שיש, ויש כמה כאלו, קטנות וגדולות. אבל, כך אמרה, יש הוצאות שהחוזים שהן מחתימות עליו הוא פשוט זוועה. לא הגדרה משפטית בכלל, אבל מדויקת. אכן, כשחיפשתי הוצאה אחרת לספר אחר, גיליתי עד כמה היא צדקה. נשמתי עמוק והתחמקתי מלחתום. (ללמד אתכם טקטיקה? לשלוח הערות הרבה. הם ירדו ממכם בעצמם.) עם הזמן קיבלתי מסופרות.ים טיוטות של חוזים שהן.ם קיבלו מהוצאות לאור, חלקן.ם אחרי שכבר חתמו.

להלן רשמיי, הערותי ועצותי שבחינם. אני לא עוסק בזה כיום באופן מקצועי, לא מיצג לקוחות. לא. אבל יש לי עניין כבן אדם, וכסופר.

סופרים.ות נופלים.ות בפח. גם משום הלחץ והתמימות וחוסר הניסיון והנפש הרגישה שלא התנסתה בעולם הלא דימיוני שמחוץ לסיפורים שהם כתבו. או הן כתבו. חוזים שלא מאפשרים לחלום על תמורה נאותה בעתיד. חוזים שלוקחים לסופר.ת את כל הזכויות, העתיד וכמעט את הנשמה. גם נתקלתי בסופרת שהמשיכה לחתום על אותו חוזה דרקוני במהלך עשרה ספרים או יותר רק כי כבר בחוזה הראשון החתימו אותה שכל מה שתעשה בעתיד שייך להוצאה, ובאותם תנאים דרקוניים. סופרת שמכרה אלפי עותקים, כנראה עשרות אלפי, והרוויחה כלום. נאדה. קדחת.

החלטתי להעלות כאן הארות.

אני מעמיד הכל לשימושכן.ם.

אבל, אזהרה: זו בשום אופן לא עיצה משפטית. אלו הערות שנוגעות לנסיון שיש לי ולאחרים. אל תסתמכו על זה כעיצה משפטית. אל תפנו אלי באופן פרטני, אני לא עוסק במקצוע כבר שנים, אבל אל תחתמו לפני שעורך דין שמבין בתחום ומחבב אתכן יבדוק. נסו לנהל משא ומתן כמיטב יכולתכן. אל תחתמו אם לוקחים לכן את הכישרון בחינם. אם ברור שלא ישאר לכן כלום מכל העבודה האדירה שהשקעתן. אל תסתכו על טוב ליבו של אף אחד.

אני יודע שזו עיצה מאד בעייתית, במיוחד לסופרים.ות של ספר ראשון. אל תקחו הלוואות כדי להוציא לאור ספר, ואל תמכרו את הכישרון שלכן למי שלא מתכוון להחזיר לכן באהבה.

אזהרה: האמור כאן אינו עיצה משפטית ואין להתסתמך עלי. (בלי הסתייגות כזו אי אפשר, הרי בכל זאת אני משפטן).

אז הוזהרתם.ן

יושבת סופרת ויושב משורר. ליד שולחן כתיבה, מול מחשב, בין ילדים לעבודה לבעל לאישה לכלב שצריך להוריד לגינה, יושבים חודש, שנה, שנים הרבה. וכותב.ת. כלומר, מקליד.ה. חולם.ת להיות מוערך כדוסטוייבסקי או לפחות רב-מכרן כג'ון גרישם. או לכל הפחות גלילה רון פדר עמית. טוב לחלום. אין על חלומות זכויות.

על חלומות לא, אך על יצירה של סופר.ת או משורר.ת, יש כזה דבר: זכויות.

בעצם, אין לכותב דבר מלבד זכויות. זכות יוצרים נשארת לתקופה של 100 שנה. מה לא נשאר? מה שאת.ה מוסר.ת למישהו אחר. בדרך כלל להוצאה לאור. ועכשיו זה תלוי מי המו"ל ומה הוא. האם הוא כלב? חתול? בן אדם? סרגל?

שימו לב דבר ראשון וקודם לכל לסעיף הזכויות בחוזה.

לא למהר לחתום.

למרות שהיד כבר רועדת מרוב חשק שהשלב הזה, שלב החיפוש, יסתיים. הסעיף הזה יקבע את גורלה של היצירה ואת גורל זכויותיכן.ם בה, שזה במילים פשוטות אומר את הסיכוי שלכן.ם לקבל תמורה עבור היצירה ומכירתה לאחרים, את האפשרות שלכם להנות ממנה או לעשות בה כרצונכם בעתיד. בקיצור: למי השליטה ביצירה שלכם אחרי השלב הזה.

את המשפט הבא אכתוב באדום:

אין לכם דבר וחצי דבר ביצירה שלכם אלא אם שימרתם אצלכם את הזכויות.

הרי לכם ציטוט מחוזה הגון ומקובל בהוצאה לאור שלא מנסה להיות "עוד משהו" אלא הוצאה לאור ישראלית. כבר בפתח החוזה, באותם "הואיל, הואיל, הואיל" שעורכי דין כל כך אוהבים, תוכלו להבחין אם מדובר בכלב, חתול או בן אדם:

דורשים מכם להצהיר שהיצירה מקורית שלכם ואין למישהו אחר זכויות בה? בצדק. זה הבסיס לכל ההתקשרות עם מוציא לאור ואי אפשר לצפות שהוא יחקור במופלא ממנו. חשוב יותר הוא המשפט השני שפותח את ההסכם, ה"הואיל" השני. בו מתומצתת מהות ההתקשרות והיחסים בין היוצר להוצאה. הסכם רשיון. למה ומה פתאום הסכם רשיון? שאלתם? זה בסדר. ככל הנראה מדובר במו"ל הגון, וגם כזה שמבין דבר או שניים, ואינו מתכוון להיות כלב או חתול אלא בן אדם. רשיון משמעותו שהזכויות נשארות בידיכם ולהוצאה לאור אתם נותנים זכויות חלקיות, וגם זמניות. רשיון.

ככה נראה סעיף המנוסח בהגינות. היוצר מרשה למו"ל לעשות שימוש ביצירה שלו. (בהמשך נראה סעיפים ממש (אבל ממש) לא הגונים.) תזכרו שזה הסעיף החשוב, סעיף הזכויות. זה עדיין לא מסכם כמה כסף ישלמו לכם. זה אחר כך. אפשר להיות הגון עם הגדרת הזכויות ועדיין להיות אכזריים מאד בסעיף התמלוגים.

סעיף זכויות הגון (יש כל מיני נוסחים, זו המסגרת):

למה הדגשתי את המילים "בשפה העברית בלבד"? כי אין סיבה בעולם שמוציא לאור בישראל ייקח זכויות אלא בשפה העברית. כמו שהוא מקבל בספר שהוא רוכש זכויות בו מחו"ל.

חשוב: תדאגו לתת זכויות רק בשפה העברית. נסחו הגדרה מדויקת של הזכויות שנמסרות למו"ל. חפשו הבהרה שמה שלא נמסר במפורש נשאר אצל הסופר.ת. (לפעמים יש הגיון במסירת זכויות מעבר להדפסה והפצה. אם יש בכך הגיון ולא רק סוג של סחטנות, שימו לב שהתמורה לכך משולמת במזומן או מוגדרת היטב.)

ובכן… אולי התמזל מזלכם ונפלתם על מוציא לאור שהוא סרגל.

וכעת, שימו לב שימו לב שימו לב. ♥ לעיניכם סעיף זכויות של הוצאות לאור מסוימות, שהוא, איך לומר בעדינות? נשכני מאד ומבטיח להכאיב לך בעתיד:

הסעיף מדבר בעד עצמו.

שלוש הערות:

אני לא יכול לומר שהסעיף מעיד על המו"ל שאיננו סרגל. הסעיף כתוב ברור, הוא מפורש, ואם סופר.ת תתיעץ עם עורך דין שמבין, לא תהיה סיבה לטעות בכוונת הסעיף. מבחינה זו אי אפשר לבוא בטענות. אבל, מעבר לכך שזהו נוסח בעייתי מבחינה מיסויית לשני הצדדים לחוזה (אין לי כוונה להכנס לזה כאן, כאמור, אנחנו "משוחחים" כידידים וזו איננה חוות דעת מקצועית) הרי שהוא נשכני. לא סתם נשכני. השיניים נכנסות בבשר, קורעות את העור ולא משאירות לסופר.ת, בעצם, כלום. הכל הופך להיות רכושו של המו"ל. הכל. מעיל, שמלה, תחתונים וגרביים.

איני יכול להמליץ לסרב לחתום על חוזה כזה. אפילו לא במישור הידידותי. אני מבין לליבם של סופר.ת מתחיל, מרוגש, צעיר ממני בדור או דור וחצי, פסימיסט במהותו (נפש מיוסרת של אומן), שקיבל חוזה אחרי מאה סירובים ועוד אחד – קשה לסרב. היד רוצה לחתום וזהו, להרגיש שזהו, לרוץ ולספר לכל החברים בפייסבוק ובטוויטר שזהו… אבל צריך לאזור אומץ. לנסות לתקן. לא להתבייש. בדרך כלל סעיף כזה הוא מתכון לבכי. בעתיד יבוא הבכי.

חשוב להדגיש שלעיתים גם הוצאה הוגנת תדרוש להשתתף בזכויות עתידיות, אם יתרגמו את הספר או ירכשו בו זכויות לסרט. זה לא מנותק מהמציאות, אך אז יציעו לכם סיכום מדויק של החלוקה ביניהם בעתיד. זה הוגן אם ההצעה הוגנת. תתיחסו לסעיף הזה בכובד ראש. תבדקו מה החלוקה, הרוב צריך להשאר אצלכם, נסו לבחון האם ההוצאה גם מסייעת בעצמה ובאופן אקטיבי לפתוח דלתות לספר בחו"ל. אם לא, תבקשו למחוק לחלוטין. העתיד יביא את שיביא ואז תסכמו.

הגענו לשאלה חשובה: מה יצא לי מזה?

השוק משתנה כל הזמן, והעשור הנוכחי הוא לא העשור הכי מוצלח לספרים וספרות. לא נכנס כאן למצב השוק, לכשלי השוק… זה אינו מדור כלכלי. אבל באופן כללי, למעט סופרים ותיקים או הצלחות יוצאות מן הכלל, המכירות אינן בשמיים ועלויות ההפקה של ספר מקור גבוהות. הוצאה לאור היא בסופו של יום עסק. היא לא יכולה להפסיד אלא אם יש לה גב ממוני ממוסד שמממן אותה. יש כיום מעט כאלה. אז ההוצאות מקטינות את כמות הכותרים, מקטינות את היקף ההדפסה הראשונה וההוצאות מבקשות (רובן ככולן) השתתפות מחלק מהסופרים. זו המציאות.

אף אחד לא לוקח בחשבון הכלכלי את הזמן, הסבל, העינויים הפיזייים (כאבי גב אמרתי?) והנפשיים (מחסום כתיבה, מחיקה בטעות, לחץ, חוסר שינה, הפרעות אכילה) ואת הכשרון שהשקיע.ה סופר.ת בכתב היד. זה לא חלק מהתחשיב. אבל יש כאלה שמזלזלים עד אימה בסופר.ת, בכבודה.ו, ובצורך שלו.ה להתפרנס. וזה לגמרי לא לעניין.

התמלוגים.

בעניין זה יש כמה היבטים, לפחות בשניים אגע כאן: הראשון, כמה. השני: כבוד.

בעניין הכמה, יש לי מספר הערות.

ראשית, הוצאה עצמית, לגמרי לבד או באמצעות מימון המונים. לא נכנס לזה, אני מאד מעריך את האומץ של מי שנכנס למסלול זה, היכולת לשווק את עצמך, לבקש מימון מזרים. זו שיטה לא רעה למכור כמה מאות עותקים ראשונים, לחדור לשוק. מקווה שמי שנכנס לזה מבין שחייבים להקפיד על עבודה מקצועית. לבד, אבל לא לעשות לבד: עריכה, הגהה, עיצוב, הבנה בדפוס, מפיץ. כשזה לא מגיע עם הקפדה על הכל, בלי מקצועיות בדרך, זה מורגש. אל תשלו עצמכם שלא. כל אחד צריך עורכת. מצד שני, אחרי ששילמתם לכל המקצוענים, התמורות שייכות לכם. זה אחלה. בהצלחה.

הוצאות שמוציאות ספרים במימון המחבר, ואני מתכוון לאלו שמראש אומרות שזה כך. אני יודע שיש אחדות שמקפידות על סינון, על לקטורה, על עריכה ספרותית ולשונית, עיצוב ברמה. ויש כאלו שבכלל לא. עיצה אחת יש לי: תבררו במי מדובר. אל תמהרו לנהות אחרי מי שאומר לכם קדימה, בואו, ובוודאי לא הוצאה שמראש אומרת לכם: זה כתב יד מקסים, אין צורך בעריכה וכלום. מדפיסים. זהו תמרור אזהרה. אם חותמים, תקפידו למצוא בחוזה שלכם סעיף שמבהיר שהרווחים/הכנסות שייכים לסופר.ת. סעיף נוסף וחשוב שעליכם לוודא שיש בחוזים אלו, הוא סעיף המשאיר אצלכם את הזכויות, ויהיה בלשון זו או דומה לה (אני מעתיק מחוזה של הוצאה שטרחה לנסח אותו באופן בהיר ומדויק, כלומר הגון):

"כל הזכויות על תוכן כתב היד ו/או הספר, לפני עריכתו ולאחר עריכתו ובגין כל נוסח במהלך העריכה, וכל הזכויות מכל סוג שהוא (לרבות אך מבלי למעט, זכויות יוצרים, זכויות מכירה, זכויות הפצה, זכויות לתרגום וכן הזכויות לכריכה המעוצבת), יישארו בבעלות המחבר הן לישראל והן לכל מקום אחר."

תמרור אזהרה: עליכם לבחון היטב האם המחיר שדורשים מכם בהוצאה פרטית שווה את הכסף שאתם מוציאים מהכיס, בוודאי אם הסכום מכביד עליכם או שחלילה אתם מוותרים על רכישת תרופות כדי להגשים חלום. תבדקו. תשאלו. יש הוצאות פרטיות שלא מבטיחות כלום. זה בסדר. יש ששולחות אותך לחתום מול מפיץ בעצמך כי הם לא מפיצים. זו גם צורה שקופה והגונה לומר: אנחנו איתך עד השלב שיש ספר, נחלוק באושר הגדול, אבל מכאן תעבדו במכירות עם מישהו אחר. ויש חוזים שמבטיחים ניסים ונפלאות, הצבה בחנויות הספרים, השתתפות בשבוע הספר, מכירות ומכירות ועוד מכירות. יש סיכון סביר ששום דבר מכל זה לא יתממש. ההוצאות הותיקות והמבוססות לא מתחייבות להצליח בהפצת הספר ומכירתו, אך לחלק מהן יש לכל הפחות מקום מובטח ברשתות. נסו לשוחח עם מי שכבר הוציא ספר בהוצאה הפרטית הספציפית, נסו לוודא שהמחיר שאתם נדרשים לשלם יבטיח לכם עבודה מקצועית וסיכוי כלשהו להפצה, ובעיקר תעמדו על כך שיספרו לכם את האמת על השוק. שקיפות. שקיפות. שקיפות. שלא ימכרו לכם אשליות.

והנה, הגענו: תמלוגים

כלומר, מי יהנה מהמיליונים שיכניס הספר שלכם?

אכן. אתם שווים זהב. אין לי ספק, ולמשפחה הקרובה שלכם גם אין ספק. רק תוציא את היצירה לשוק ומיד יעמדו המוני בית ישראל וירכשו, אתם תמכרו מליוני עותקים ואז ההוצאה לאור תהיה נדיבה מאד איתכם. הנה תמונה של מטילי זהב. נעים לחלום, וחלקכן.ם יגשים את החלום הזה. אמן.

ההסכם מול הוצאה לאור שמממנת בעצמה את כל או חלק מההוצאה לאור, או שהיא בעלת מעמד ויכולת להציב ספריה בחנויות, לעולם לא יעניק לסופר.ת את כל ההכנסות. הוצאה לאור היא עסק ועסק צריך להרוויח. ולעסק גם ראוי שירוויח, כדי שיוכל להמשיך לטפל במקצועיות ובאהבת הספר (שזה המוצר שלהם) בכתבי יד נוספים, לברור אותם, להעסיק עורכות, מגיהות, מעצבים, לקנות נייר, להפיץ לחנויות. בקיצור, העסק צריך להרוויח.

כעת חזרנו לסוג המו"ל. כלב, חתול, בן אדם?

תמלוגים משולמים – בדרך כלל- לסופר.ת פעם בשנה ולפעמים פעמיים. מדובר באחוז מסוים מההכנסה שמגיעה להוצאה לאור, אחרי ניכוי תשלומים לצד שלישי: צומת ספרים וסטימצקי לוקחים את המגיע להם, לעיתים יש מפיץ בדרך שלוקח את שלו, מכירות דרך סוכנים, הנחות ועוד בלה, בלה. יש מקובלות וזה לא עניין שאפשר באמת להתמקח לגביו. רוב ההוצאות ידועות בכך שהדיווח שלהן שקוף ומהימן. בכל אופן רצוי להכניס לחוזה סעיף שמאפשר לרואה חשבון מטעמכם לבחון את ספרי ההוצאה במקרה של מחלוקת. הוצאה רצינית והגונה לא תסרב לסעיף כזה.

הוצאה יכולה- בימינו הכל ממוחשב- בלחיצת כפתור לומר לכם בכל יום כמה עותקים נמכרו ובכמה, גם כמה הוחזרו. עיצה ידידותית: אל תציקו להם כל יום. נכון שזה מעניין, אפילו מותח, אבל אף עסק לא אוהב נודניקים.

ככה מדמיין אתכם המו"ל כשאתם מנדנדים.ות לו:

החוזים יכולים להיות נדיבים יותר- בדרך כלל ככל שההשתפות של הסופר.ת גבוהה יותר וכמובן אם זה אינו ספר ראשון בהוצאה- ונדיבים פחות. ויש שממש, אבל ממש, לא נדיבים.

אז, כמה?

קשה לי לכוון אתכם במדויק. זה ממש תלוי בכל הגורמים שכבר דיברנו עליהם קודם, גם בעלויות של ייצור הספר עצמו (ספר ילדים מצויר עם כריכה קשה עלות הייצור שלו גבוהה בהרבה מספר פרוזה בכריכה רכה שיש בו פחות ממאתיים עמודים, וכו', לעומת זאת עלות העריכה גבוהה בשני). חוזה הגון אמור לתת לכם טבלה שיש בה מדרגות, ככל שהספר ימכור יותר עותקים, יצאו יותר מהדורות, כך תזכו לעלייה בחלקכם ברווח. אבל, תמרור אזהרה. הוא נובע מהתחשיב שאתן לכם בטבלה הבאה, התיאורטית, אך משקפת את הריאליה:

ניקח לשם הדוגמא המספרית המאד תיאורטית מו"ל ישר ונדיב, בן אדם סרגל, שמוכן להעביר לידיכם 50% מההכנסות שמתקבלות אצלו בפועל החל מהעותק הראשון. הנה התחשיב:

מחיר רשמי הרשום על גבי הכריכה: 98 ש"ח

משתתף במבצע בחנויות, מבצע "רגוע" השני ב- 50% הנחה- המשמעות היא בפועל 25% הנחה על המחיר של כל ספר- נשאר 73.5 ש"ח

חלקה של הרשת (סטימצקי או צומת ספרים)- בין 40% ל- 65%. נהיה אופטימיים, נלך על המינימום- נשאר 44 ש"ח

מפיץ, או "דמי הפצה" של הרשת- 5% מינימום- 42 ש"ח

המחיר הזה כולל מע"מ, כך שבפועל המו"ל מקבל נטו: 35.8 ש"ח

המו"ל (הנדיב מאד מאד מאד משלם לסופר.ת 50% מהעותק הראשון)- 17.9 ש"ח.

כמה את.ה מאמין.ה שתמכור?

האמת היא שברוב המקרים הסופר מקבל הרבה פחות, וסופר שזוכה לתשלום קבוע של 4 או 5 ש"ח לעותק, צריך להיות מאושר מצד אחד, ולמכור הרבה עשרות אלפים כדי להתפרנס מזה מצד שני.

בהצלחה. אמן. שום בצל שום בצל.

אתנחתא קלה לחלום חלומות בהקיץ, וכעת נביא דוגמאות מסוג אחר. דוגמאות נשכניות, כפי שכינינו אותן.

יש חוזים "קשים" שגם לא משלמים לסופר מהעותק הראשון, ובעצם כמעט לא משלמים כלום.  קחו בחשבון שספר מוכר בימינו, בטח ספר ביכורים, במקרה הנהדר (לא הטוב, הנהדר!) 1000 עד 2000 עותקים, וראו סעיף שמציע לסופר.ת תמורה כזו:

סיפר לי סופר מסוים (שמו שמור) שהוא חתם על חוזה עוד פחות נדיב, הוא קיבל 8% החל מהעותק ה 2001, ועד העותק ה 5000 ורק מעל זה 10%. הוא מכר מספרו 2000 עותקים, שזה בהחלט הישג יפה מאד. הספר נמכר יפה כי נכנס למבצעים הייחודיים בהם ספר נמכר ב- 35 ש"ח.

ההכנסה להוצאה: במקרה הטוב 17,250 ש"ח (בהחלט לא מכסה עלויות)

ההכנסה לאותו סופר: אפס.

האם זה הוגן?

מצד אחד כן.

להוצאה יש עלויות, וככל הנראה ההכנסה לעיל- שגם נמרחת לאורך תקופה כשהרשתות נהנות מקונסיגנציה, (לא לדיון כאן) מכסה בקושי את העלויות הישירות ועוד התקורות העקיפות של ההוצאה, (וכאן הדיון נעשה קצת יותר מדי כלכלי ונוותר עליו).

מצד שני, הסופר.ת צריך לחיות ממשהו. היא מצפה שההוצאה תתאמץ למכור. היא לא אוהבת לשמוע שעליה מוטל גם לשווק את הספר שכתבה במשך שנה או שנים ושרוב הסופרים.ות לא מתפרנסים מהספרים, בטח לא קודם שהוציאו לשוק ספרים הרבה. לא כל סופרת היא סופרת ילדים שכבר הוציאה לשוק 400 ספרים. הרוב אינן כאלה. עדיין.

לדעתי לא הגון לא לשלם מהעותק הראשון. תשלם 1 ש"ח. תשלם משהו. יש באי תשלום סוג של אי-כבוד. הלבנת פניו של סופר. ויותר מזה, ספר שמכר 2000 עותקים כבר זכה להצלחה יפה בתנאי השוק של היום. ומה אם הצליח בגדול ומכר 5000 עותקים?

לצורך הדיון נאמר שמכר במחיר של פרוזה למבוגרים (ראיתם את הטבלה למעלה? נלך לפי זה).

המו"ל קיבל לידיו 35 ש"ח לעותק.

הסופר זכאי ל- 10% (או 8%) החל מהעותק ה- 1001.

הסופר יקבל על הצלחה גדולה במכירה של 5000 עותקים: 3.5 ש"ח כפול 3999= 13,996.5 ש"ח.

לא רע.

בפועל סיכוי גדול יותר שספר יימכר במבצעים אגרסיביים, יכניס למו"ל 20 ש"ח (או שהמו"ל עצמו ימכור אותו בעשרים ש"ח או פחות לפעמים), והסופר יקבל (זכרו, אחרי שנה פלוס) במקרה של חוזה ממש נדיב 8000 ש"ח. אם הסופר השתתף בעלויות, הוא כמובן לא מכסה אותן. ומי סופר את השעות שעבד על כתב היד? זו שאלה רטורית.

יש גם הוצאות שדורשות השתתפות של הסופר.ת ועדיין מתחייבות לשלם לה.ו רק מהעותק האלף ומשהו ורק 10%. יש ויש.

אבל להיות סופר זה לא בהכרח מקצוע. זה צורך. כמו כל אומן יוצר, היצירה מגיעה קודם כל מהנשמה ועבור הנשמה. אף אחד לא מתכוון לשלם לך עבור הנשמה שלך.

קודם כל כותבים בשביל הנשמה. אם לא תשכח.י לזכור זאת, כל השאר קל יותר. לקבל פידבק מהסביבה. לחלום שיום אחד יתורגמו ספרינו ויימכרו במליונים בעולם. בינתיים צריך להיות מודעים למצב, לשוק, לאפשרויות, לחפש את ההגונים יותר ולהחליט מה מצפים לקבל מעצם הוצאה לאור של ספר. את ההנאה, את הריגוש שבעצם האחיזה בספר ששמך מתנוסס עליו כמחבר, אולי גם תקבל.י ביקורות מפרגנות… את התמורות האלה אי אפשר לכמת בכסף. 

אז, וזה העיקר, סבלנות. והרבה.

יש עוד עניינים לדעת כשמדובר בחוזה בין סופר להוצאה לאור. למשל: תאריך יעד (לכל הפחות משוער) של הירידה לדפוס. הוצאה לא הוגנת משאירה את התאריך כתעלומה ובעצם מקבלת אופציה אין סופית לעצמה. אם אין תאריך מוחלט, או לפחות משוער, נסו לדרוש זכות לבטל ההסכם אם אינו מתממש תוך זמן סביר. וזה כמובן רק על קצה המזלג. קצרה היריעה, וכאן אני יוצא ושולח אתכם להתייעץ עם מי שכבר התנסה, עם מי שמבין, ועדיף עם עורך דין. אין זו פרסומת עצמית, אני לא פעיל, נא לא לפנות אלי בעניין ייעוץ מקצועי. אבל תתייעצו, אולי מישהו יגיד לכם שכל מה שכתבתי כאן זה שטויות. גם זו אפשרות.